העיף

Hebrew

Root
ע־ו־ף (ʿ-w-p)

Verb

הֵעִיף • (he'íf) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to throw, toss

Conjugation

Conjugation of הֵעִיף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָעִיף action noun: הֶעָפָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵעַפְתִּי		הֵעַפְנוּ
	second	הֵעַפְתָּ	הֵעַפְתְּ	הַעַפְתֶּם1	הַעַפְתֶּן1
	third	הֵעִיף	הֵעִיפָה	הֵעִיפוּ
present		מֵעִיף	מְעִיפָה	מְעִיפִים	מְעִיפוֹת
future	first	אָעִיף		נָעִיף
	second	תָּעִיף	תָּעִיפִי	תָּעִיפוּ	תָּעֵפְנָה2
	third	יָעִיף	תָּעִיף	יָעִיפוּ	תָּעֵפְנָה2
imperative		הָעֵף	הָעִיפִי	הָעִיפוּ	הָעֵפְנָה2
notes		Pronounced הֵעַפְתֶּם and הֵעַפְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

See also

• זרק (zarák)