רומם

Hebrew

Root
ר־ו־ם (r-w-m)

Verb

רוֹמֵם • (romém) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart רוֹמַם)

1. (transitive) to raise, elevate
2. (transitive) to improve, benefit

Conjugation

Conjugation of רוֹמֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְרוֹמֵם action noun: רִימוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	רוֹמַמְתִּי		רוֹמַמְנוּ
	second	רוֹמַמְתָּ	רוֹמַמְתְּ	רוֹמַמְתֶּם	רוֹמַמְתֶּן
	third	רוֹמֵם	רוֹמְמָה	רוֹמְמוּ
present		מְרוֹמֵם	מְרוֹמֶמֶת	מְרוֹמְמִים	מְרוֹמְמוֹת
future	first	אֲרוֹמֵם		נְרוֹמֵם
	second	תְּרוֹמֵם	תְּרוֹמְמִי	תְּרוֹמְמוּ	תְּרוֹמֵמְנָה1
	third	יְרוֹמֵם	תְּרוֹמֵם	יְרוֹמְמוּ	תְּרוֹמֵמְנָה1
imperative		רוֹמֵם	רוֹמְמִי	רוֹמְמוּ	רוֹמֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• הִתְרוֹמֵם (hitromém)

Verb

רוֹמַם • (romám) third-singular masculine past (pu'al construction, active counterpart רוֹמֵם)

1. to be raised, elevated
2. to be improved

Conjugation

Conjugation of רוֹמַם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	רוֹמַמְתִּי		רוֹמַמְנוּ
	second	רוֹמַמְתָּ	רוֹמַמְתְּ	רוֹמַמְתֶּם	רוֹמַמְתֶּן
	third	רוֹמַם	רוֹמְמָה	רוֹמְמוּ
present		מְרוֹמָם	מְרוֹמֶמֶת	מְרוֹמָמִים	מְרוֹמָמוֹת
future	first	אֲרוֹמַם		נְרוֹמַם
	second	תְּרוֹמַם	תְּרוֹמְמִי	תְּרוֹמְמוּ	תְּרוֹמַמְנָה1
	third	יְרוֹמַם	תְּרוֹמַם	יְרוֹמְמוּ	תְּרוֹמַמְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.