הלשין

Hebrew

Root
ל־שׁ־ן (l-sh-n)

Verb

הִלְשִׁין • (hilshín) third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to inform on (with על)

Conjugation

Conjugation of הִלְשִׁין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַלְשִׁין action noun: הַלְשָׁנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִלְשַׁנְתִּי		הִלְשַׁנּוּ
	second	הִלְשַׁנְתָּ	הִלְשַׁנְתְּ	הִלְשַׁנְתֶּם	הִלְשַׁנְתֶּן
	third	הִלְשִׁין	הִלְשִׁינָה	הִלְשִׁינוּ
present		מַלְשִׁין	מַלְשִׁינָה	מַלְשִׁינִים	מַלְשִׁינוֹת
future	first	אַלְשִׁין		נַלְשִׁין
	second	תַּלְשִׁין	תַּלְשִׁינִי	תַּלְשִׁינוּ	תַּלְשֵׁנָּה1
	third	יַלְשִׁין	תַּלְשִׁין	יַלְשִׁינוּ	תַּלְשֵׁנָּה1
imperative		הַלְשֵׁן	הַלְשִׁינִי	הַלְשִׁינוּ	הַלְשֵׁנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• מַלְשִׁין (malshín)

Descendants

• → Yiddish: מלשין זײַן (malshn zayn)